מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אדריכלות
אומנויות
אוקיאנוגרפיה
אנרגיה
אסתטיקה
אקולוגיה
אקלים
ביוטכנולוגיה
ביולוגיה
בריאות הציבור
גיאוגרפיה
גיאולוגיה
גיאופיזיקה
הידרוכימיה
הנדסה
זואולוגיה
זיהום אוויר
חינוך
חישה מרחוק
כימיה
כלכלה
מדיניות ציבורית
מדע המדינה
מדעי הצמח
מוח
מים
מיקרוביולוגיה
משפטים
מתמטיקה
ניהול
סביבה
סוציולוגיה
עבודה סוציאלית
פיזיקה
פילוסופיה
פסיכולוגיה
פסיכיאטריה
קהילה
קוגניציה
קרקע
שיווק
תחבורה
תכנון
תקשורת
תרבות

מחקר

25.03.2021
בחינה וזיהוי של מולטי-מודאליות בעונת החורף בישראל והשפעתה על אקולוגיית דו-חיים

עדי אטקין

המנחים: פרופ' אביטל גזית, פרופ' הדס סערוני וד"ר ברוך זיו

  • אקולוגיה
  • אקלים
  • גיאוגרפיה
  • סביבה

עבודת המחקר עוסקת באפיון מבנה עונת החורף באזור הים תיכוני של ישראל, בגורמים המשפיעים עליה ובהשפעותיה האקולוגיות ביולוגיות על בריכות חורף ועל דו-חיים החיים בהן.

האזור הים תיכוני במדינת ישראל מאופיין בכמות משקעים שנתית של 400 מ"מ ומעלה. עונת הגשם בישראל נמשכת בין החודשים אוקטובר עד מאי, כאשר מרבית המשקעים מרוכזים בשלושת חודשי החורף המרכזיים (דצמבר עד פברואר). המערכת הסינופטית האחראית על מרבית הגשמים הינה שקע קפריסין על טיפוסיו השונים. העובדה כי עיקר הגשם מרוכז בשלושת חודשי החורף המרכזיים עשויה להתפרש כאילו עונת הגשם היא חד-מודאלית, דהיינו, בעלת שיא יחיד עיקרי במרכז החורף. אולם, עיון בדוגמאות ובמחקרים רבים מראה כי מבנה העונה ברוב במקרים הינו רב-מודאלי (מספר שיאים). עונת הגשם בישראל מאופיינת בהשתנות בין עונתית גבוהה הן בכמויות הגשם והן במבנה העונה. ההשתנות הבין עונתית, ובעיקר התוך עונתית הגבוהה, גורמת לכך שקיים קושי לתאר באופן קומפקטי את מבנה העונה. 
בפרק האקלים של מחקר זה נעשה ניסיון לתאר את מבנה עונת הגשם על ידי ייצוג כל אחד מפרקי הגשם (המודים) באמצעות גאוסיאן. נתוני הגשם  היומיים עובדו והוחלקו בחלון החלקה של 27 ימים על מנת לקבל תיאור אופטימאלי של מהלך הגשם בסקלה חודשית. המודל מאפשר לתאר מתמטית ולסווג כל עונת גשם על פי מספר פרקי הגשם העיקריים שמרכיבים אותה, עוצמתם, עיתויים ומשכם. נמצא שמספר המודים השכיח הוא ארבע והמינימאלי הוא שניים, כמו כן נמצא שמספר המודים אינו מדד מובהק לכמות הגשם העונתית, אך כמות הגשם הכלולה במוד העיקרי קובעת בצורה מובהקת ומסבירה 50% מן ההשתנות הבין שנתית בכמות העונתית. 

במסגרת המחקר נבחן מהלך העונה הגשומה באזור הים תיכוני של ישראל לאורך 63 שנים (2012/13-1962/3). המחקר בחן נתוני גשם יומיים ואת המהלך הרב שנתי של עונת הגשם והגורמים לו על בסיס ממוצע גשם יומי ארוך טווח בהשוואה למהלך העונתי של שקעי קפריסין. בעוד המהלך המבוסס על ממוצעי גשם חודשיים מצביע על חודש ינואר כחודש הגשום ביותר, הממצאים המבוססים על הגשם היומי מאשרים את קיומו של מהלך בי-מודאלי, בו שיא אחד בסוף דצמבר, שיא שני בתחילת פברואר ומינימום יחסי ביניהם, בינואר. בבדיקת הגורמים לכך נמצא כי הגורם האחראי לשיא בסוף דצמבר הינו תנובת גשם גבוהה שנוצרת עקב אי היציבות הנגרמת במעבר גושי אוויר קרים מעל מזרח הים התיכון החמים יחסית בראשית העונה, במידה רבה בהשוואה להמשכה. הגורם האחראי לשיא השני הינו מקסימום בתדירות השקעים הקפריסאיים (שכיחות ועוצמה) שמגיע לשיאו בסוף ינואר- תחילת פברואר. מהלכם העונתי של שני גורמים אלה משפיעים גם על ההבדלים בין גשמי החוף לגשמי ההר, המתבטאת בכך שתנובת השקעים גבוהה יותר במחציתה הראשונה של העונה באזור החוף ובשנייה באזור ההר.

בפרק האקולוגי התמקד המחקר בהשפעת משטר הגשמים על המשטר ההידרולוגי בבריכות החורף מתחם חולון- משרד הרישוי והשלכתו על התפתחות דו-חיים בבריכות החורף הנ"ל. השלמת גלגול והצלחת הרבייה של מינים כדוגמת הקרפדה הירוקה (Bufo viridis), אילנית מצויה (Hyla savignyi) וחפרית מצויה (Pelobates syriacus) אשר מתרבים בבריכות חורף המתמלאות במי גשמים, תלויות במשך קיום המים בבריכה (הידרופריודה). גורמים שונים כגון גודל בריכת החורף (עומק ונפח) וגורמים אקלימיים, ביניהם משטר הגשם ומשטר הטמפרטורה וההתאדות, נמצאו כמשפיעים בצורה ישירה על ההידרופריודה בבריכות החורף ומכאן על הצלחת רביית דו-חיים בהן. 
תחנת בית דגן, המרוחקת כ- 4 ק"מ מאתר בריכות החורף, נבחרה כמייצגת את מבנה עונת הגשם. לשם כך נבחנו נתוני הגשם היומי, הגשם השעתי ונתוני הטמפרטורה וההתאדות היומיים לאורך תקופת המחקר, עונת 2017/18. במקביל נבחנו קצב התמלאותן והתייבשותן של הבריכות וכן הימצאותם של מאכלסי בריכות חורף כמדד לבריאות המערכת האקולוגית ובחינה של התפתחות דו-חיים. המידע התבסס על ביקורים שבועיים עד דו- שבועיים באתר הבריכות. נמצא כי אירועי גשם בתחילת העונה תורמים לריוויון הקרקע ומאפשרים את תחילת התמלאות הבריכה. תקופות יובש בין פרקי גשם במהלך העונה הגשומה עלולות להוביל לירידת מפלס ואף להתייבשות בריכות החורף. אירועי גשם חריגים בעוצמתם (כדוגמת 30 מ"מ ביום ו/או 16 מ"מ בשעה) מעצימים את הנגר ותורמים למילוי יעיל של הבריכות, להארכת ההידרופריודה ואף למילוי מחודש של בריכות שהתייבשו, בעיקר אם אירועים אלה מתרחשים בסוף עונת הגשמים, לאחר שהבריכות מתחילות להתייבש.

המחקר עקב אחר השלמת גלגול והצלחת רבייה של הקרפדה הירוקה. על פי מידע בספרות באזור המרכז זקוקים ראשני הקרפדה להידרופריודה של מינימום 6 שבועות, לרוב כ- 9 שבועות, עד מקסימום 18 שבועות לשם השלמת הגלגול של אחרוני הראשנים. ההידרופריודה הרציפה המינימאלית בבריכות שנבדקו הייתה 9 שבועות והמרבית 30 שבועות, כלומר אמורה להספיק להשלמת הגלגול של הקרפדה הירוקה.  
בפועל, הצלחת הרבייה של הקרפדה הירוקה בבריכות מתחם חולון- משרד הרישוי בעונת המחקר 2017/18 הייתה נמוכה. עובדה זאת ניתנת להסבר בתנאי איכות מים בלתי מתאימים כדוגמת ריכוזי חמצן מומס נמוכים (היפוקסיה) שצפויים לפגוע בעוברים המתפתחים בביצים ובראשנים אך לא בהכרח במאכלסים אחרים בבריכה. כך למשל, יכולתם של סרטנים לפתח המוגלובין במידה הנדרשת על פי ריכוז החמצן במים מאפשרת הישרדותם בתנאי חמצן נמוכים קיצוניים. בנוסף לתנאים הנ"ל לפחות בשתי בריכות (הלימודית והדרומית) הייתה עדות לריסוס כנגד יתושים. 

מחקרים מבוססי מודלים בנושא שינויי אקלים חוזים שינויים משמעותיים לאזור הים התיכון, ביניהם התקצרות עונת הגשם, ירידה בכמות המשקעים השנתית ועלייה בטמפרטורה מחד והתגברות עוצמות סערות גשם מאידך. לשינויי האקלים החזויים תיתכנה השפעות ניגודיות ומורכבות על מצבן וקיומן של בריכות החורף ומכאן על הצלחת רבייה של דו-חיים. מצד אחד ירידה בכמויות המשקעים תגרום לקיצור ההידרופריודה של הבריכות ותפגע בסיכויי הצלחת הרבייה, אך מצד שני, עוצמות גשם גבוהות צפויות להגביר נגר עילי ולתרום להארכת ההידרופריודה. למרות האמור, לא נמצאה עדות מובהקת לשינוי מגמה במשטר הגשם שנבדק על בסיס נתוני גשם יומיים לאורך התקופה של 56 שנים (2017/18-1962/3) ונתוני גשם שעתיים לאורך תקופה של 54 שנים (2017/18-1964/5).

מחקר

24.03.2021
אפיון מנגנונים גנטיים לעמידות כנגד מחלת העובש הלבן (White mold) באגוזי-אדמה

שרה אגמון

המנחים: פרופ' אסף דיסטלפלד וד"ר רן חובב

  • אקולוגיה
  • ביולוגיה
  • מדעי הצמח
  • סביבה

הפתוגן קשיון רולפסי גורם למחלת העובש הלבן באגוזי-אדמה (בוטנים). הטיפוח לעמידות מאתגר בשל מחסור במקורות גנטיים לעמידות וחוסר בהבנה של המנגנונים לעמידות. בנוסף, כמו במחלות קרקע אחרות, הערכת המחלה ומדידתה מאתגרים.

מטרת מחקר זה היא לאפיין מנגנונים גנטיים וביולוגיים לעמידות כנגד קשיון רולפסי באגוזי-אדמה. לשם כך נבחנו: (I) אופן ההורשה של תכונת עמידות השדה לקשיון רולפסי באוכלוסיה מתפצלת של 260 קווי רקומבינציה (Recombinant Inbred Lines - RILs). הורי האוכלוסיה- שני זנים מסחריים, חנוך, משתרע ועמיד לקשיון רולפסי, והררי, שיחי ורגיש (II) פוטנציאל עמידות השדה למחלה כפונקציה של תכונות אגרונומיות של הצמח. (III) מיפוי גנטי של תכונות עמידות השדה על ידי סריקת כ-2900 SNPs  פולימורפיים. (IIII) בחינת השפעת הגיל הפנולוגי על דרגת המחלה בזן ביקורת רגיש במצע מנותק בחממה. ניסויי השדה נערכו במשך שלוש שנים בבלוקים אקראיים. עמידות השדה של 260 קווי רקומבינציה (RILs) נבחנה באמצעות הדבקה מכוונת על ידי טמינת דיסקיות תפטיר מאולחות בסמיכות לצוואר השורש 100 ימים לאחר זריעה. בכל שנה נבחנו יותר מ-3000 מרכזי אילוח בשדה. איסוף מדדי רגישות למחלה: דרגת מחלה, מספר צמחים מתים ועוצמת המחלה, התבצע במהלך החודש שלאחר ההדבקה. התפלגות האוכלוסייה נמצאה רציפה ומאשרת את ההשערה שבקרת תכונת העמידות לקשיון רולפסי ככל הנראה נובעת משילוב גנטי של מספר אתרים כרומוזומליים. בחישוב אמדני התורשתיות נמצא הבדל מובהק בין ערכי שלושת מדדי המחלה. במדד דרגת המחלה נרשמה תורשתיות נמוכה יחסית. לדוגמא, 18% למדד דרגת המחלה לעומת 35% למדד עוצמת המחלה שניהם משנת 2018. נתון זה מלמד כי אכן מדובר בעמידות שדה כללית, שהבקרה שלה היא בהאטה של קצב התפשטות המחלה בשדה, פחות בעמידות מוחלטת ומיידית ברמת הצמח. על אף רמת התורשתיות הנמוכה, הגדלת הניסוי ושיפור יעילות ה- phenotyping תרמו לאיתור ארבעה QTL מובהקים על כרומוזומים A07 B01 B03 ו-B05. ה-QTL המרכזי נמצא על כרומוזום B05, מסביר 25.5% מהשונות הפנוטיפית ומקושר גם לתכונה צורת הצימוח. אכן, נמצאה השפעה מובהקת של תכונת צורת הצימוח על הרגישות למחלה. צמחים משתרעים נמצאו חולים יותר מאשר צמחים שיחיים. באופן מעניין,QTL  זה מקורו בהורה הרגיש דווקא (הררי), משמע, צורת הצימוח לבדה אינה מספקת עמידות, רק בשילוב עם ה-QTLs האחרים העמידות מתבטאת בשדה. ה-QTL על כרומוזום B03 מסביר 11% מהשונות הפנוטיפית ונמצא בסמיכות על פי המפה הפיזית בלבד לQTL המקושר לתכונת הבכירות. תכונת רמת הבכירות נמצאה בעלת השפעה מובהקת על הרגישות למחלה, צמחים בכירים חולים יותר מצמחים אפילים. בניסוי החממה לבחינת גילים פנולוגיים והשפעתם על הרגישות למחלה, נמצא הבדל מובהק בין צמחים צעירים (25 יום) בשלב הטרום רבייה, לבין צמחים בני 54-63 יום בשלב הרבייה. משמע בשלב ייצור תרמילים וזרעים הצמחים רגישים יותר לתקיפת הפתוגן. תכונה נוספת שנמצאה בעלת השפעה על הרגישות לקשיון רולפסי היא אינדקס יבול (יחס זרעים עלווה) המתארת את רמת יעילות ייצור התרמילים בצמח. צמחים בעלי יעילות ייצור גבוהה נמצאו רגישים יותר מצמחים בעלי יעילות ייצור תרמילים נמוכה. ייתכן ויעילות גבוהה של ייצור התרמילים בשילוב עם בכירות גבוהה, מונעים מהצמח להשקיע אנרגיה כנגד תקיפת הפתוגן. שני הזנים "איתן" ו- N08082oIJCT הראו עמידות שדה גבוהה בעונות 2018-9 ובאופן מובהק יותר מכל זני הביקורת האחרים, עם אפס צמחים מתים ברוב המקרים ועל כן יכולים להוות חומר גנטי טוב להמשך תהליך ההשבחה.

לסיכום, מחקר זה מציע תובנות ראשוניות למכניקה של עמידות צמחי אגוזי-אדמה כנגד מחלת העובש הלבן בתנאי שדה, ומהווה בסיס לפיתוח השבחה הנעזרת בסמנים.

מחקר

24.03.2021
השפעת שינוי אקלים על דינמיקה של בנק זרעים בקרקע לאורך מפל צחיחות בישראל: גישה

אלכסנדר ז'וגס

המנחים: פרופ' מרסלו שטרנברג וד"ר ייבסי קוסמן

  • אקולוגיה
  • מדעי הצמח
  • סביבה
  • קרקע

לשינויי האקלים באזור מזרח הים התיכון תהיה השפעה רבה על תפקוד המערכת האקולוגית ועל דינמיקת הקהילה הצמחית כתוצאה מירידה בכמות המשקעים השנתית ועלייה בשוני שלהם. המטרה שלנו היא להבין את התפקיד של בנק הזרעים כחוצץ אפשרי כנגד חוסר וודאות אקלימית כתוצאה משינויי אקלים.

במחקר הנוכחי בחנו את אסטרטגיות הנביטה של 18 מינים נפוצים שנמצאים לאורך שיפוע הצחיחות בישראל. נתונים נאספו מבנקי זרעים אשר נבטו למשך 9 שנים עוקבות מתוך מערכות אקולוגיות צחיחות, חצי-צחיחות, ים תיכוניות וים תיכוניות לחות. בנוסף, לשם חקר אסטרטגיות הנביטה באתרים חצי-צחיחים וים תיכוניים יושמו מניפולציות משקעים אשר כוללות 30% בצרת ו30% תוספת משקעים. מניפולציות משקעים יושמו לאורך 7 שנים עוקבות, אשר להן קדמו שנתיים עוקבות ששימשו כקו בסיס. דגימות מבנק הזרעים נאספו בסתיו, לפני תחילת העונה הגשומה. אסטרטגיות הנביטה נבדקו תחת תנאי השקייה אופטימליים לאורך 3 עונות נביטה עוקבות לשם קביעת נביטות הכוללת בכל דגימת אדמה. השינויים באסטרטגיות נביטה נבחנו על ידי גישה סטטיסטית חדשנית אשר לוקחת בחשבון את הגורמים האקלימיים והביוטיים אשר עלולים להשפיע על הנביטות של הזרעים. 

התוצאות הראו שמינים דומיננטיים שלטו בפרקציות הנביטה שלהם ע"י ייצור נבטים עם הסתברות שונה לנביטה שנתית. ניכר כי כמות המשקעים תחתם הזרעים נוצרו הובילה לשני סוגי זרעים מרכזיים ביחס לנביטות: נביטות גבוהה (נ"ג) – זרעים אשר מובילים לבנק זרעים חולף, וכן נביטות נמוכה (נ"נ) – זרעים אשר מובילים לבנק זרעים תמידי. בנוסף לכך התייחסנו לתהליך של היווצרות בנק זרעים ונביטה לפי מינים. נמצא כי שני התהליכים הללו קובעים את טווח ההתפלגות במרחב ובזמן של כל מין לאורך שיפוע הצחיחות. אנו מסיקים כי ייצור זרעים דיפרנציאלי לאורך שנים רטובות וצחיחות של שני סוגי הזרעים יוצר איזון לאורך שיפוע הצחיחות, דבר המאפשר לבנק הזרעים לשמש כמנגנון מייצב אשר חוצץ כנגד אי וודאות במשקעים. יתר על כן, אנו מציגים מודל כללי של אסטרטגיות נביטה של מינים דומיננטיים שנתיים במערכות אקולוגיות ים תיכוניות וצחיחות אשר מחזק את המושג של בנק זרעים כחוץ כנגד אי וודאות אקלימית כתוצאה משינויי אקלים באזור.

מחקר

17.03.2021
טיפול קדם באוזונציה בשילוב ביומסה מקובעת כמערך לטיפול במי עקר

יערה בר עוז

מנחים: פרופ' הדס ממן ודר' אייל קורצבאום 

  • אקולוגיה
  • ביולוגיה
  • הנדסה
  • סביבה

עקר הוא תוצר פעילות בית בד המתקבל בתהליך הפקת שמן הזית בעונת המסיק. מדובר באחד השפכים המזהמים ביותר בתעשיית החקלאות למזון, המכילים ריכוז גבוה מאוד של חומרים אורגניים וחומרים רעילים, ועל כן בעלי פוטנציאל זיהום גבוה לסביבה. בשל החומציות הגבוהה יחסית, העומס האורגני הגבוה ותכולת התרכובות האנטי מיקרוביאליות כדוגמת פנולים ופוליפנולים במי העקר, ישנו קושי ממשי בטיפול בהם. לפיכך נדרש טיפול אלטרנטיבי, יישומי וכלכלי למים אלו שכיום מוזרמים לשפכים, מפוזרים בקרקע או לסביבה ללא טיפול, כשהתוצאה היא פגיעה סביבתית חמורה.

במחקר זה מוצע לראשונה טיפול במי עקר המבוסס על שילוב של חמצון מתקדם באמצעות אוזון עם טיפול ביולוגי חדשני בטכנולוגיה הנקראת (SBP) Small-bioreactor platform, להפחתת מזהמים ועומס אורגני בשפכים אלו. זהו מחקר חלוצי בו נבחנה מערכת מעבדתית המשלבת טכנולוגיה של חמצון מתקדם מבוססת אוזון עם טכנולוגיית טיפול ביולוגי ייחודית, באופן שיצמצם במידה ניכרת את נוכחותן של תרכובות פנוליות במי עקר ותכולת החומר האורגני, דבר אשר יכול להוביל לשיפור איכות המים המיועדים לטיפול קונבנציונלי במתקני טיהור שפכים ובכך יתרום למשק המים של ישראל המבוסס ברובו על מים מושבים לצרכי השקיה. 

המטרה של אוזונציית הקדם במחקר המוצע אינה פירוק מלא של התרכובות הפוליפנוליות, אלא למצוא את מנת האוזון ותנאים האופטימליים שיאפשרו את הגדלת הפריקות הביולוגית של מי העקר אשר יובילו לטיפול ביולוגי יעיל יותר.

המטרה העיקרית של טכנולוגית ה- SBP הינה להגדיל את מגוון אוכלוסיית המיקרואורגניזמים בשפכים, על מנת לסלק או להפחית מזהמים ספציפיים ולהגדיל את יציבות התהליך הביולוגי בשפכים, וזאת ע"י מיקרואורגניזמים מקובעים בסביבה מכותרת. הפלטפורמה המוצעת מבוססת על קפסולה ייחודית המורכבת ממעטפת ממברנה אולטרא-פילטרציה אשר בה נארזים מיקרואורגניזמים מסוימים (לדוגמא חיידקים בעלי יכולת מטבולית מסוימת), וזו מספקת מיקרו-סביבה מותאמת למיקרואורגניזמים הפעילים לביצוע תהליך של פירוק מזהמים.

בשלב ראשון נעשתה סדרה של ניסויים שכללו ניסויי אוזונציה מקדימים על חומצה טאנית כחומר מודל, כאשר בהמשך נבחן הטיפול המשולב של אוזון עם טיפול ביולוגי בנוכחות קפסולות. סדרה זו הוכתרה בהצלחה, עם פירוק פנולים של 37% בשלב האוזונציה שלאחריה פירוק ביולוגי עד לערך של 90% בפנול הכללי בתום 24 שעות. בשלב השני בוצעו ניסויי אוזונציה על עקר מדולל 1:10 לאופטימיזציה של מנת האוזון הנדרשת לפירוק והגעה ל-1000 מג"ל בריכוז הפנול, ליצירת מצע נוח ותנאים מיטביים לפירוק ביולוגי על ידי הקפסולות. לפיכך, ניסויים משולבים של אוזנציה עם טיפול ביולוגי נבדקו על העקר המדולל הראו ירידה של 36% בערך ה-COD ו-61% בפנול הכללי. בהשוואה לניסויי החומצה טאנית, ירידת ה-COD חלה לנוכח הטיפול הביולוגי ואילו תהליך האוזונציה היה המרכיב היחיד שתרם לפירוק הפנול הכללי. עם זאת, שימוש בטכנולוגיית UV/vis לזיהוי מרכיבים ארומטיים, כלומר פנולים ופוליפנולים בעקר, חשפה תמונה ברורה יותר על טיב הפירוק של כל טיפול; נקודות שיא נצפו בשני אורכי גל של 214 nm ו- 274 nm  עבור עקר גולמי מדולל (נקודת האפס), עם ירידה משמעותית ביישום הטיפול המשולב (שעה אוזונציה וטיפול ביולוגי של 48 שעות). עבור אותם אורכי גל נצפתה הירידה המשמעותית ביותר בבחינת הטיפול המשולב, בהשוואה לבדיקת כל אחד מהתהליכים בנפרד. בהתבסס על תוצאות המחקר, טיפול מקדים במי עקר המשלב טיפול פיזיקו-כימי והמשך טיפול ביולוגי הינו הכרחי לקיצור זמני אוזונציה והפחתת זמן האינקובציה לפירוק ביולוגי. ניכר כי שיטת הקפסולות לבידוד מיקרואורגניזמים בעלי פעילות ספציפית עמידה במצבי עקה חימצוניים בשל הגידול בספירת החיידקים החיים והיכולת לפרק בתנאים אלו. אולם, יש להפחית את מידת הרעילות של העקר על ידי דילול או שיטות מכניות אחרות שלא נבדקו במחקר זה, לרמה שבה החיידקים יצליחו לפעול באופן מיטבי. תוצאות המחקר מעידות לא רק על יעילות השיטה המוצעת אלא גם על פוטנציאל השיטה לשמש פיתרון ישים לבתי בד ברמה המקומית, ובמתקני טיהור שפכים ברמה האזורית.

מחקר

16.03.2021
גידול דבורים בשיטות טבעיות בישראל , היבטים יישומיים וערכיים

רון קורקידי

מנחים: ד"ר ויקטוריה סורוקר וד"ר דניאל מישורי

  • אקולוגיה
  • סביבה
  • פילוסופיה

דבורת הדבש היא מאביק חשוב בטבע בכלל והחשוב ביותר לחקלאות בפרט.  בשנים האחרונות, כשליש מכוורות הדבורים מתות במהלך כל שנה כתוצאה ממזיקים, בעיקר אקרית הורואה והוירוסים הנלווים לה, בנוסף למחסור במרעה איכותי, זליגת ריסוס חקלאי ועוד. במטרה לקדם פיתוח של שיטת גידול בת קיימא, אנו עסקנו הן באיתור ופיתוח שיטות להדברת אקרית הורואה שהינן מבוססות על חומרים טבעיים, והן בשאלות האתיות המתלוות לגידול דבורים בשיטות השונות.

נערכו ניסיונות במעבדה ובשדה, במכוורת צריפין ובמושב ביתן אהרון. הניסויים כללו שימוש בחומצה אוקסלית, חומצה פורמית ופטריות אנטומופטוגניות. ניסויי השדה כללו בין 7-10 כוורות בכל קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת ובהם נבדקה ההשפעה שיש לחומרים השונים על בריאותן של הכוורות ועל יכולת החומר להדביר את אקרית הורואה. בין ניסויי החומצות ההצלחה הרבה ביותר בהדברת אקרית הוורואה התקבלה כאשר טיפלנו בחומצה אוקסלית בתזמון בו הכוורת ללא וולד, נמצא כי ניתן להביא את הכוורות למצב בו אין וולד כלל על ידי כליאת המלכה בכלובית יעודית למשך 25 יום או על ידי החלפת מלכה במלכה צעירה לאחר חמישה ימי יתמות. כליאת המלכה לא פגע במלכה או בכוורות והביא לקטילת כ99% מהאקריות. כיוון שטיפול זה  דורש זמן והינו קשה לביצוע אין הוא מתאים למגדלים מסחריים אך עבור מגדלים חובבים טיפול זה יכול להחליף את הצורך בחומרים סינטטיים. 

הניסיון לפתח אמצעי הדברה בעזרת פטריות אנטומופטוגניות הראה פוטנציאל פעולה במעבדה. ראשית בדקנו את ההשפעה של נבגי פטרית מטריזיום על דבורים ועל אקריות בצלחות פטרי. סימנו נבגים בסמן פלורסנטי בכדי לראות האם הם חודרים לאקריות והורגים אותן. כאשר בדקנו אקריות מתות במיקרוסקופ קונפוקלי הבחנו באקריות  עם תפטיר מסומן פלורסנטי. תוצאות אלו הדגימו את פוטנציאל הפעולה של הפטריה בתור אמצעי הדברה. כאשר בחנו את נבגי הפטריה בניסויי השדה לא ראינו כל השפעה על אקריות הורואה, ככל הנראה בגלל אופן יישום לא מיטבי שאיפשר לדבורים לנקות את הנבגים החוצה מהכוורות. בניסוי השדה האחרון כן הבחנו בהשפעה חיובית מבחינת חוזק ובריאות הכוורות בעקבות יישום הפטריה, יש להמשיך במחקר בכדי לקבוע מהו הגורם וכיצד יש לטפל ביעילות בנבגי הפטריה. 
לגבי השאלה האתית של גידול דבורים, מהו מקומם של הדבורים בשיח זכויות בעלי החיים והאם השיטות השונות עובדות בדרך שהינה בטוחה וידידותית לסביבה ולדבורים. לדעתנו, גידול הדבורים בישראל, כמו ברוב מדינות העולם כיום, נעשה בשיטה שאינה ידידותית לדבורים והיא גם בעלת סיכונים סביבתיים. הסיבות לכך הן רבות ובראשן העובדה כי זכויות בעלי חיים בכלל (ורווחת חרקים בפרט) נחשבות חשובות פחות מאשר אינטרסים אנושיים. כמו כן, מעצם היותן של דבורות הדבש חרקים הן אינן נהנות משום זכויות בחוק. 

התברר כי גידול הדבורים המסחרי כפוף לביקורת שלילית משלושה כיוונים שונים: אקולוגי, חברתי וביוצנטרי. מנקודת מבט אקוצנטרית, עולה הטענה כי הגידול המסחרי הביא למגיפה של מחלות ווירוסים אשר השמידו כמעט לחלוטין את דבורי הדבש הפראיות, בבר, ודחקו מינים שונים של דבורי בר. ביוצטרים מחמירים טוענים שיכולתה של דבורת הדבש להחליט החלטות מורכבות אמור להקנות לה זכויות מוסריות, בדומה לזכויות בעלי חיים אחרים (למשל יונקים), למרות ההבדלים הגדולים ביניהם. יש הטוענים שיגידו שייצור דבש ושירותי ההאבקה אינם אלא ניצול הדבורים ממניעים אנתרופצנטריים, קרי עבור האדם, ומתוך התעלמות מהעובדה שהדבורים סובלות ונפגעות משלל פרקטיקות אכזריות שלא לצורך. מנגד, חשוב להדגיש שללא מגדלי הדבורים וגידול הדבורים  האינטנסיבי לא יוכלו חקלאי המטעים הפרדסים ושאר גידולי השדה להנות משרותי ההאבקה. עובדה זו תביא לירידה משמעותית ביבול, ולכך שכמות ואיכות המזון הזמין לבני האדם תרד משמעותית. 

נכון להיום, נראה שלא ניתן לשנות באופן משמעותי את שיטות הגידול, כך שרווחת הדבורים תשתפר, מבלי לפגוע ברווחת האדם. כמו כן, טיעונים רבים נגד גידול מסחרי של דבורים אינם מבוססים על ממצאים מדעיים אלא על "תחושת בטן" של פעילי זכויות בעלי חיים ומגדלים ביודינמיים. נראה כי הדרך הטובה ביותר להביא לשיפור רווחת הדבורים, תוך כדי שימור מעמדם ופרנסתם של מגדלי הדבורים, היא באמצעות העלאת המודעות לחשיבות דבורת הדבש ברמה גלובלית, בנוסף להעלאת המודעות לחשיבות של דבש איכותי, כזה שנאסף מכוורות רק לאחר שמגדל הדבורים וידא שנשארה כמות דבש שתספיק לצרכי הדבורים, ללא זיהום של חומרי הדברה וסוכר, גם אם הדבר יהיה כרוך בעלייה מסוימת במחירו של הדבש. העלאת מודעות יכולה לפתח נתיב פרנסה חדש של מגדלי דבורים אשר מטפלים בצורה שאינה פוגעת בדבורים, הינה בת קיימא מבחינה אקולוגית, ושניתן להתפרנס ממנה בכבוד. תכנית ממשלתית אשר תעזור בסבסוד מגדלי דבורים העוסקים בהאבקה יכולה לעזור בנושא זה.

 

adil-janbyrbayev-NeoSSHu9wdQ-unsplash

מחקר

15.03.2021
"לא כמו פעם ולא כמו כולם": מאפיינים של צריכת ביגוד מיד שנייה בישראל,

הסטודנט: מור שושא

מנחות:

פרופ' רקפת סלע-שפי

פרופ' טלי כץ-גרו

עבודת גמר לתואר מוסמך

  • אקולוגיה
  • סביבה
  • סוציולוגיה
  • פסיכולוגיה
  • קהילה

הפוטנציאל הסביבתי הטמון בשימוש חוזר בבגדים, צריכת ביגוד מיד שנייה, נעוץ בהפחתת הנזק הסביבתי הכרוך בייצור עצמו ובהפקת חומרי הגלם ובהפחתת פסולת טקסטיל המושלכת מדי שנה לאתרי הפסולת. היקפי פסולת הטקסטיל הזאת גדלו מאד בעשורים האחרונים, הן בגלל הוזלת מחירי ייצור הבגדים (יחד עם ירידה באיכותם), והן בגלל רצון הלקוחות לעדכן את המלתחה לפי האפנה המשתנה בתעשייה המשווקת באגרסיביות.

מחקרים רבים העוסקים בשאלת אימוץ של פרקטיקות סביבתיות מניחים כי התנהגות סביבתית נובעת מעמדות ואידיאולוגיה סביבתית. אך הנחה זו אינה מתיישבת עם העובדה שלמעשה, אימוץ התנהגויות פרו-סביבתיות מובהקות אינו מתרחב בקרב הציבור גם לנוכח תפוצתן של עמדות פרו-סביבתיות. בניגוד למחקרים שחקרו, מתוך גישה סביבתית מובהקת, את התקבלותם של הרגלי צריכה הקשורים לסדר היום הסביבתי באופן ישיר, היתרונות הסביבתיים הגלומים בצריכת ביגוד מיד שנייה, הנדונה במחקר הנוכחי, אינם מנוסחים מראש על ידי אידיאולוגים או קובעי מדיניות. לאור זאת, גם לא תמיד אפשר להניח מראש שכל המממשים פרקטיקה צרכנית זו מונעים בהכרח משיקולים או סנטימנטים סביבתיים. לפיכך, מתבקשת השאלה עד כמה הממד הסביבתי קיים, או הופך למשמעותי עבור המשתמשים השונים.

בהתאם לכך, לבחירה הצרכנית בביגוד מיד שנייה הוצעו גם הסברים נוספים מעבר לאלה הממוקדים בהיבט הסביבתי. אולם, הסברים אלו מתעלמים מהממד החברתי של הרגלי הצריכה והעדפות הטעם, כלומר ממשקלם של תהליכי הבניית זהות של הצרכנים בהקשרים חברתיים המשתנים שלהם, כתהליכים המכתיבים העדפות, בחירות וטעמים.

עבודה זו יוצאת אפוא מהשאלה באיזו מידה ובאילו אופנים ניתן להבין את צריכת הביגוד מיד שנייה כחלק ממערך זהות כללי, של מנגנוני יצירת שייכות חברתית ובידול חברתי. איזה משמעות וערך מייחסים לה  העוסקים בה במסגרת עולמם החברתי? עד כמה צריכת ביגוד מיד שנייה מהווה נכס עבורם ומאפשרת להם לצבור הון סימבולי, ובאילו שדות חברתיים הון זה תקף? המחקר בודק את ההשערה שהאפשרות לבידול ולצבירת נכסים סימבוליים במונחים של ערכים סביבתיים-חברתיים הינה רק אחת מהאפשרויות, ולא בהכרח המרכזית שבהן. בהתאם לכך, ברמה עקרונית יותר, תנסה עבודה זו להדגים את התועלת שבחקירת פרקטיקות סביבתיות באמצעות מחקר זהות ככלי יעיל לניתוח ולהסבר.

בניגוד לתשומת הלב המחקרית הגוברת בעולם ביחס לצריכת ביגוד מיד שנייה, בישראל לא נחקרה התופעה עד כה, וזאת על אף העדויות לקיומה הנרחב והמגוון. מחקר זה הוא אפוא ניסיון ראשון לתאר את התופעה בישראל, וככזה, הוא עושה שימוש בכלים איכותניים וכמותניים כאחד. ההנחה העומדת מאחורי שילוב שני מימדי מחקר אלו היא כי הם משלימים זה את זה: חשיבותו של המחקר הכמותני באפשרות לזיהוי קשרים בין מאפייני המדגם למאפייני התופעה הנחקרת. מתוך הראיונות האיכותניים יעלו נושאים שלא ניתנים לזיהוי במחקר כמותני, בראש ובראשונה בשל כוחו לזהות תחושות ורגשות מורכבים, שאינם מנוסחים מראש על ידי החוקר. שני מימדי המחקר משלימים זה את זה גם מבחינת תהליך העבודה, כאשר נקודות שעלו בראיונות הראשונים הוטמעו בשאלון הכמותני ונקודות שעלו מהפיילוט של השאלון הועלו בראיונות. לבסוף, ניתוח הממצאים מסייע באופן הדדי לפרשנות שלמה וממצה יותר שלהם.

השאלון כוון למענה של משיבים שהם צרכני ביגוד מיד שנייה וכאלו שאינם צרכני ביגוד מיד שנייה, מתוך כוונה לתאר את התופעה על רצף שבין הפגנת מחויבות גבוהה לצריכה מסוג זה לבין העדר מחויבות כזו. על השאלון השיבו 157 משיבים, הנחלקים לשלוש קבוצות לפי תדירות ביקוריהם בחנויות לביגוד מיד שנייה: צרכנים פעילים (65), צרכנים קלים (57) וכאלו שאינם צרכני ביגוד מיד שנייה (35). בכלים סטטיסטיים נבדקו הבדלים בין הקבוצות במאפיינים שונים של צריכת ביגוד מיד שנייה, בעמדות ובהתנהגות סביבתית ובמאפיינים דמוגרפיים.

המחקר האיכותני מתמקד במבט של אלו המעידים על עצמם שפרקטיקה זו משמעותית עבורם. הוא מתבסס על ניתוח ראיונות עם שמונה צרכני ביגוד מיד שנייה (שש נשים ושני גברים) שמחויבותם לעניין גבוהה. ההנחה היא כי הצרכנים המחויבים ביותר יהיו בעלי שליטה מרובה בדימויים המקובלים בשדה. בנוסף, כדי לקבל מושג ראשוני על החסמים בפני אימוץ פרקטיקה צרכנית זו, התקיים גם ראיון עם מרואיינת אחת שסולדת משימוש בבגדים מיד שנייה. בניתוח הראיונות זוהו התמות ואסטרטגיות השיחה הבולטות המארגנות את הצגת העצמי של כל דובר ואותרו הדפוסים העיקריים של עבודת הזהות. נערך ניתוח עומק של המשמעויות המשותפות העיקריות שכל הדוברים שרואיינו מייחסים לצריכת הביגוד מיד שנייה כחלק מזהותם ופרשנות שלהן בקונטקסט של שדה צריכת הביגוד מיד שנייה בישראל.

בהיבטים מסוימים נמצא תואם בין הממצאים משני חלקי המחקר, ואילו בהיבטים אחרים ניתן להצביע על האופן שבו ממצאים מחלק אחד משלימים ואפילו מאירים ומסבירים ממצאים מהרובד האחר. ראשית, צריכת ביגוד מיד שנייה, כבחירה סגנונית, מהווה ככל הנראה נתח חשוב של מרחב צריכה זה בישראל. בחירה סגנונית זו היא כר עשיר לעבודת זהות. הפגנת מומחיות באפנה, אשר הערכה של פריטי וינטג' ומותגים היא אחד הביטויים שלה, היא אחת הדרכים בהן צרכני ביגוד מיד שנייה מבקשים לצבור הון בשדה. דרך מומחיות זו, הדוברים מבקשים להפגין אי תלות בצו אפנה עדכני ולבסס את עצמם כבעלי תושייה לפעול ולהשיג בגדים המתאימים לטעמם. הם מבקשים להראות כי טעמם קוסמופוליטי ובחירותיהם שאובות ממקומות הנתפסים כקובעי טון אפנתי. אופן זה של צבירת יוקרה ביחס לשימוש בביגוד מיד שנייה טרם תואר במחקרים קודמים ולא עלה גם בניתוח הכמותני במחקר זה. שנית, נראה שמשיכתם של צרכנים פעילים לפריטים מתקופות עברו אינה מבטאת רצון להתחקות אחר ההיסטוריה של הפריט והם אינם בהכרח מפיקים משמעות מהזדהות עם המיתוס והסגנון של תקופות עברו. במקום זאת, תפישתם את הביגוד כנוסטלגי מקבלת משמעות כחלק מהבנייתם את עצמם כמומחים באפנה וכבעלי טעם ייחודי.

מבין משיבי השאלון, אלו שאינם צרכני ביגוד מיד שנייה בחרו לתאר ולנמק את הימנעותם מבגדים אלו במונחים רגשיים של דחייה, באופן משמעותי יותר מאשר משיבים מהקבוצות האחרות. ואכן, הצורך לדחות תיוגים שליליים הכרוכים בשימוש בביגוד מיד שנייה, בעיקר סביב תחושת רתיעה מפני זוהמה ונזקקות, מובע בעצמה בראיונות האיכותניים. הדוברים מגייסים אסטרטגיות וטיעונים מגוונים כדי לדחות את התיוגים השליליים הללו. על דרך הניגוד, זוהי גם ראייה לכך ששימוש בביגוד מיד שנייה מתפקד כנכס משמעותי, שיש להגן על ערכו.

ההקשר החברתי-קהילתי של צריכת ביגוד מיד שנייה בא לידי ביטוי משמעותי בעיקר בראיונות. ההשתייכות לרשת חברתית המתהווה, למשל, במרחב  של החנויות, בין היתר באמצעות הפגנת היכרות קרובה עם צוות החנות, היוותה חלק חשוב מעבודת הזהות של המרואיינים. כמו כן, ייזום והשתתפות באירועי החלפה שונים מתוארים במידה רבה דרך הפן החברתי שלהם, באופן המרמז כי הרצון להשתייכות חברתית הינו מרכיב חשוב במשמעות שמעניקים צרכני ביגוד מיד שנייה לפעולותיהם. המימד החברי-קהילתי בא לידי ביטוי גם בכך שאלו שאינם מבקרים בחנויות לביגוד מיד שנייה עוסקים בחליפין של פריטים עם הקרובים להם.

נראה שההיבט הכלכלי של צריכת ביגוד מיד שנייה, חיסכון כספי, אינו עומד בפני עצמו כהסבר לבחירה בביגוד מיד שנייה, אלא מתפקד בשיח של הדוברים כדי להבנותם כאנשים המתנהלים במתינות ואחריות בכספם, במה שנתפס מבחינתם כהתנהלות ראויה. הפיקוח המוסרי שמפעילים הדוברים על תאוות הקנייה שלהם מודגש אף יותר בצורך שלהם להתמקם אל מול תפישות נורמטיביות המבקרות את תרבות הצריכה.

בנוגע ליחסם של צרכני ביגוד מיד שנייה לנושאים סביבתיים, נראה כי הנתונים שהתקבלו מחלקי המחקר השונים אינם מתיישבים. לפי הממצאים הכמותניים, צרכני ביגוד מיד שנייה פעילים דיווחו יותר על פעילות למען הסביבה ואף היו בקרבם יותר בעלי עיסוקים סביבתיים. לעומת זאת, בחומר האיכותני מקומם של ערכים סביבתיים מצטייר כשולי וביטויים שטחי בלבד, על אף שחלקם בעלי השכלה סביבתית וייתכן כי גם עמדותיהם סביבתיות (כלומר, אי אפשר להניח שמדובר פשוט בחוסר ידע). למרות זאת, ידע זה אינו משרת אותם כדי להבנות את זהותם ביחס לצריכת ביגוד מיד שנייה. הפער הזה מצביע על כך שהשיח על שימוש בביגוד מיד שנייה מתפקד כזירה למשא ומתן על יוקרה וככר לעבודת זהות עשירה שאינה מבוססת על דאגה לסביבה.

מניתוח זה עולה כי צריכת ביגוד מיד שנייה, הנתפסת על פי פרמטרים מדעיים אובייקטיביים כפרקטיקה סביבתית, בפועל איננה מונעת משיקולים של דאגה לסביבה. לעומת זאת, היא משמעותית עבור העוסקים בה כדי למקם את עצמם בעולם וזאת באמצעות הפעלת מנגנוני השתייכות חברתית ואימוץ של ערכים שהוצגו כאן – כמומחיות ואנינות באפנה, קוסמופוליטיות ועוד. זוהי מסקנה חשובה עבור המבקשים לקדם הפצה והטמעה של פרקטיקות סביבתיות בקרב הציבור, שכן לא כל פעולה בעלת השפעה מיטיבה על הסביבה היא פועל יוצא של מודעות סביבתית. על מנת לעודד התקבלות נרחבת יותר של פעולות מיטיבות עם הסביבה, יש לברר תחילה באופן מקומי את המשמעויות שהמבצעים מקנים לפרקטיקה, ולהבין באילו מובנים היא הופכת להון עבורם.  

 

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>